מבנה אתר הוא ההחלטה שנעשית פעם אחת ומלווה את האתר כל החיים שלו. כשהיא נכונה אף אחד לא מדבר עליה, וכשהיא שגויה כל שאר העבודה עובדת חצי כוח.
מבנה אתר מתחיל במה שמחפשים, לא במה שאתם מוכרים
רוב האתרים בנויים לפי איך העסק מאורגן בפנים. מחלקות, קווי מוצר, שמות שרק בפנים מבינים. הלקוח לא מחפש את המבנה הארגוני שלכם, הוא מחפש פתרון לבעיה שלו.
הבדיקה הפשוטה ביותר: לרשום עשר שאלות שלקוחות שואלים בטלפון, ולסמן לכל אחת לאיזה עמוד באתר הייתם שולחים אותם. כל שאלה שאין לה עמוד היא עמוד חסר, וכל עמוד שאין לו שאלה הוא עמוד מיותר. זה בדרך כלל הרגע שבו מתברר שהעמוד החשוב ביותר באתר בכלל לא קיים, ושלושה עמודים אחרים מדברים על אותו דבר.

שלוש רמות עומק זה הגבול המעשי
הכלל שעובד ברוב האתרים העסקיים: מדף הבית לכל עמוד חשוב בתוך שלוש לחיצות. מה שדורש חמש לחיצות כמעט תמיד לא ידורג. זה לא כלל שגוגל פירסמה, זה פשוט מה שקורה בפועל. עמוד שיושב עמוק מקבל פחות קישורים פנימיים, פחות סריקות ופחות חשיפות, והוא משדר לגוגל שהוא לא חשוב לכם.
היררכיית אתר טובה נראית כמו עץ רחב ונמוך: קומה ראשונה של שירותים או קטגוריות, ומתחתיה העמודים שעונים על שאלות. לא שרשרת תיקיות בתוך תיקיות.
עמוד אחד לכל משפחה של מילים
זה הכלל שמונע את רוב הנזק במבנה אתר, והוא גם הכי קל להפרה.
כששני עמודים מכוונים לאותה כוונת חיפוש, גוגל צריכה לבחור ביניהם והיא מחליפה ביניהם לסירוגין. התוצאה היא שאף אחד מהם לא מתייצב גבוה, והמאמץ מתחלק לשניים. המבחן לוקח דקה: מריצים את שתי המילים בחיפוש ומשווים את עשר התוצאות. אם הן חוזרות על עצמן, זה עמוד אחד.

מבנה תפריט הוא החלטת קידום, לא החלטת עיצוב
מה שיושב בתפריט העליון מקבל קישור מכל עמוד באתר. זה המקום החזק ביותר להיות בו, והוא מוגבל. לכן תפריט עם שלוש עשרה פריטים מזיק לעצמו. הוא מפזר את הכוח בין כולם ומסמן לגוגל שאין הייררכיה, הכל חשוב באותה מידה. חמישה עד שבעה פריטים זה טווח בריא.
והפריט החשוב ביותר לא צריך להיקרא שירותים. שם שאומר מה יש בפנים עובד טוב יותר גם לגולש וגם למנוע החיפוש.

קטגוריות בבלוג: מתי הן עוזרות ומתי הן מייצרות זבל
קטגוריה עם עשרה מאמרים באותו נושא היא נכס. היא אוספת סמכות נושאית ויכולה לדרג בעצמה. קטגוריה עם מאמר אחד היא עמוד כפול שמתחרה במאמר עצמו. ברוב האתרים שאני פוגש יש חמש קטגוריות כאלה, והן מיודקנות ללא סיבה.
הכלל שאני עובד לפיו: קטגוריה נפתחת רק כשיש לה שלושה מאמרים לפחות, וכשהיא מקבלת טקסט משלה בראש העמוד. אחרת עדיף שלא תהיה מיודקנת.
מבנה כתובות מסגיר את עומק האתר
כתובת טובה היא קצרה, באנגלית ואומרת מה יש בעמוד. זה לא פקטור דירוג חזק, אבל היא מופיעה בתוצאות והיא משותפת בוואטסאפ. מה שכן מעיד על בעיה הוא כתובת שמכילה את כל המסלול: שם הקטגוריה, תת קטגוריה, תאריך ושם העמוד. אם הכתובת ארוכה משורה, המבנה עמוק מדי.
ואם האתר כבר חי שנים, לא משנים כתובות רק כדי לייפות אותן. כל שינוי דורש הפניה, ושרשרת הפניות עולה יותר ממה שהשינוי מחזיר.
מבנה אתר לעסק שעובד בכמה אזורים
זו השאלה שחוזרת אצל כל עסק שנותן שירות בכמה ערים.
המבנה שעובד הוא עמוד לכל שילוב של שירות ואזור, אבל רק כשיש מה לכתוב ששונה באמת. עשרים עמודי עיר שמחליפים רק את שם העיר הם תוכן דק, וגוגל מזהה את התבנית מיד. החלופה הבטוחה: עמוד אחד לכל שירות, ועמודי אזור רק לשני או שלושה האזורים שבאמת מביאים לכם עבודה, עם תוכן מקומי אמיתי בכל אחד.
מאיפה מתחילים כשהמבנה כבר קיים
כמעט אף אחד לא בונה מבנה אתר מאפס. אלה ארבע הפעולות שאני עושה באתר קיים.
ראשון, להוציא רשימת עמודים ולסמן לכל אחד את השאלה שהוא עונה עליה. עמודים שמקבלים אותה תשובה הם מועמדים לאיחוד.
שני, לבדוק כמה לחיצות מדף הבית לכל עמוד שחשוב לכם. מה שרחוק מדי מקבל קישור ישיר מעמוד חזק.
שלישי, לצמצם את התפריט למה שבאמת מביא פניות, ולהעביר את השאר לפוטר.
רביעי, לחבר את מה שנותר בקישורים מתוך הטקסט. על החלק הזה כתבתי במאמר על קישורים פנימיים, והוא מה שהופך מבנה על הנייר למבנה שגוגל מבינה.
















