קישורים פנימיים הם הנכס היחיד בקידום שאתם שולטים בו לגמרי. אתם לא צריכים לבקש אותם מאף אחד, לא לשלם עליהם ולא לחכות לאישור. וברוב האתרים הם פשוט לא קיימים.
מה קישורים פנימיים עושים בפועל
שני דברים, וכדאי להפריד ביניהם כי הם עובדים אחרת.
הראשון הוא ניווט. גולש שקורא מאמר ומגלה באמצעו קישור לעמוד שעונה על השאלה הבאה שלו נשאר באתר ומתקדם לעבר פנייה.
השני הוא מה שגוגל לומדת מהמבנה. כל קישור אומר לה שני דברים: שהעמוד המקושר חשוב מספיק כדי להפנות אליו, ועל מה הוא מדבר, לפי המילים שבתוך הקישור. החלק השני הוא הסיבה שעמוד יכול לעלות במיקום בלי שכתבתם בו מילה חדשה, רק כי שלושה מאמרים חדשים מצביעים אליו.
בין לקוחותינו
טקסט עוגן הוא החלק שכמעט כולם מפספסים
קישור שכתוב עליו לחצו כאן או קראו עוד מבזבז את רוב הערך שלו. המילים שבתוך הקישור הן הדרך שבה גוגל מבינה על מה העמוד שבצד השני.
מצד שני, לחזור על אותה מילת מפתח מדויקת בכל קישור באתר זה דפוס שנראה מלאכותי. האיזון פשוט: כתבו את העוגן כמו שהייתם מנסחים אותו במשפט, ואל תכריחו את המשפט כדי להכניס אותה. העוגן הטוב ביותר הוא זה שאדם היה מדגיש במשפט אם היה מסביר את הרעיון בעל פה.
מאיפה לקשר ולאן
הרעיון המרכזי הוא שהעמודים החזקים שלכם מזינים את החלשים, ולא הפוך.
תפתחו את סרץ קונסול ותסתכלו איזה עמודים מקבלים הכי הרבה חשיפות. אלה העמודים שיש להם מה לתת. מכל אחד מהם כדאי לקשר לעמוד שאתם רוצים לחזק, וזה בדרך כלל עמוד שירות או מדריך מרכזי. הכיוון ההפוך חשוב לא פחות. מעמוד השירות כדאי לקשר חזרה למאמרים שמרחיבים את הנושא, כדי שגוגל תראה אשכול ולא עמוד בודד.
כמה קישורים פנימיים לעמוד
אין מספר קסם, וכל מי שנוקב במספר ממציא אותו. במאמר של שבע מאות מילים, שלושה עד חמישה קישורים פנימיים רלוונטיים זה סביר. מה שכן מזיק זה קישור שלא משרת את הקורא. אם הוא נמצא שם רק כדי להעביר כוח, הוא גם לא יילחץ וגם לא יעביר כלום.
הטעויות שאני רואה הכי הרבה
כל הקישורים בפוטר. פוטר עם ארבעים קישורים זהה בכל עמוד לא אומר לגוגל כלום על עמוד מסוים. קישור מכל אזכור של מילת מפתח. כשכל הופעה של קידום אורגני במאמר היא קישור לאותו עמוד, הטקסט נקרא כמו שדה מוקשים.
קישורים שעוברים דרך הפניה. כשעמוד משנה כתובת והקישורים הישנים נשארים, כל לחיצה עוברת תחנה מיותרת. זה לא אסון אבל זה מיותר, ותיקון לוקח דקות. והנפוצה מכולן: מאמר חדש שעולה לאוויר בלי שאף עמוד קיים מקשר אליו. הוא נשאר יתום ומחכה שגוגל תגלה אותו לבד.
איך מוצאים עמודים יתומים באתר
עמוד יתום הוא עמוד שאף עמוד אחר באתר לא מקשר אליו. באתרים שמפרסמים בקביעות זה קורה כמעט לבד, כי כל מאמר חדש נכנס ואף אחד לא חוזר להישנים. הדרך המהירה היא להשוות את רשימת הכתובות במפת האתר מול העמודים שסורק מגלה במעבר על הקישורים. מה שמופיע רק בראשונה הוא יתום.
אפשר גם בלי כלים: כל פעם שאתם מעלים מאמר, לחפש שני מאמרים ותיקים באותו נושא ולהוסיף מהם קישור אליו. דקה עבודה שמונעת את הבעיה מלכתחילה.
מאיפה מתחילים עם קישורים פנימיים
לא ממיפוי של כל האתר, אלא משלוש פעולות.
ראשון, לקחת את עמוד השירות החשוב לכם ביותר ולוודא שלפחות חמישה מאמרים מקשרים אליו מתוך הטקסט.
שני, לעבור על חמשת המאמרים שמביאים לכם הכי הרבה תנועה, ולבדוק לאן הם שולחים את הקורא הלאה.
שלישי, למצוא את העמודים היתומים ולחבר כל אחד מהם בקישורים פנימיים למאמר קרוב בנושא. זו עבודה של שעה, והיא מזיזה יותר מחודש של כתיבה באתר שכבר יש בו עשרים מאמרים. על הצד הטכני הרחב כתבתי במדריך הטכני.
